חופית אהובה, יקרה, גיבורה שלנו,אמנם אני ילדתי בעצמי והוצאתי את דויד מהגוף שלי,
אבל את לחלוטין שותפה מלאה בתהליך הלידה הזאת, הלידה הראשונה שלי, המורכבת, הארוכה , הלא נגמרת (44 שעות אבל מי סופר),
הכואבת הזאת שלי. כשאני מספרת עליה היא נשמעת נוראית וטראומתית,
אבל אני יצאתי ממנה חזקה , מאושרת ומחוזקת וללא טראומות בכלל והמון המון המון בזכותך.
44 שעות של צירים שלמעט כמה שעות קצרות של ההתחלה היית איתי לאורך כל הדרך,
כשהתקשרתי וביקשתי שתבואי, למרות שזה קצת מוקדם (כי כבר קשה לי ) את עזבת הכל,
ילדה קצת חולה ( אם את זוכרת ) והתייצבת שם למעני ,
למעננו ועד זריקת האפידורל בה כבר היינו כולנו גמורים ואורן נרדם שם את אספת את עצמך למעני והחזקת לי ידיים תוך כדי.
גם כשהוצאתי את דויד ממני בואקום ואפילו שעה אחרי שהשלייה סירבה להתנתק נשארת שם והיית איתי !
כשכולם כבר היו עסוקים רק בדויד הקטן….
אני זוכרת שבשנייה שהתחיל הציר הראשון (שאת היית נוכחת בו) כבר הבנתי איזה מזל שמצאתי אותך,
כבר מאותה שנייה קלטתי שכל עוד את שם עוזרת לי,אני עוברת את זה ויהיה בסדר.
דויד כבר כמעט בן חצי שנה, חצי שנה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים, חיים חדשים, חיים של משפחה על כל המשתמע מכך.
לעולם תיהיי חלק שלא נוכל לשכוח בתהליך יצירת המשפחה החדשה שלנו, היום כבר ברור לי שלא אוותר עלייך גם בכל הלידות הבאות ..
כן, כן, כבר אפשר לדבר על האופצייה הזאת בלי לרצות למות חחחח 😊
חופיתוש,
אני מודה לך ומעריכה אותך, חלקת איתי חוויה מטלטלת ומשנת חיים,
זאת לחלוטין השליחות שלך והייעוד שלך
ואת עושה את זה בטוטאליות ונתינה שלא ראיתי כמותה.
תודה על הכל מכל הלב
אוהבים אותך
מור, אורן ודויד שמעוני 😊
