_________________________________

 

  • הדפס עמוד זה
  • ספר לחבר
  • הוסף לפייסבוק
  • הוסף לגוגל סימניות
  • הוסף ציוץ בטויטר

 



 

 

קורס הכנה ללידה ייחודי

ללידה הנכונה עבורך

בואי להפוך את הלידה הזו לשלך!

עיסוי פרינאום- מתי לעשות, למה ואיך: המשיכי לקרוא

המלצות:

 לקוחות כותבות איך הליווי בלידה תרם להן:
לחצי כאן

 

רוצה לקבל תכנים מעודדים, מחזקים ומעשירים לקראת הלידה שלך?

הצטרפי אלי לפייסבוק



 

נשימה

רק מהמחשבה לכתוב את המאמר הזה, הסרעפת שלי עובדת קצת יותר נכון, אני מרגישה את זה משפיע ומהדהד לכל האיברים בגוף.

היום, קצב החיים מהיר כל כך וגם על נשימה אנחנו כבר לא מתעכבות. נשימות שטחיות וקצרות הם חלק מאורח החיים שלנו. ושכחנו איך לנשום. כשמתבוננים בנשימה הטבעית שלך תינוק, מבחינים מיד שעם כל נשימה הבטן שלהם נעה כמו מפוח, בית החזה כמעט לא זז והכתפיים נשארות רפויות.

המון נשים שאני פוגשת בתהליך ההכנה לקראת הלידה שלהן, לא יודעות איך לנשום בצורה שתועיל ללידה שלהן. ולכן  בחרתי לכתוב לכן את הכתבה הזו הבוקר.

נשימה שתועיל לך (ונדבר בהמשך איך) היא נשימה "סרעפתית" שבה כל הסרעפת עולה ויורדת. את תביני שזה מה שאת עושה כשהאוויר שאת מכניסה יגיעה לבטן וינפח אותה ובית החזה ישאר רגוע.

קחי רגע נשימה ותתבונני בגוף. איזה חלק מגיב? האם בית החזה? הכתפיים? הבטן?

עכשיו תנסי לנשום ולכוון את האוויר שנכנס לכיוון הבטן (שבית החזה לא יזוז בכלל).

לעיתים זה דורש תרגול. אל תתייאשי :) את תצליחי !

למה זה חשוב?

לנשימה בלידה המון תועלות:

  1. התינוק- כשאנחנו נושמות העובר שלנו נושם. הדרך היחידה שלו לקבל חמצן היא דרך השילייה שמוזנת דרכך. אם לך יש הרבה חמצן בדם גם לו יהיה, ולהיפך. כשאנחנו נושמות מעט או קצר אין לנו מספיק חמצן בדם וזה יכול לגרום אפילו למצוקה עוברית. בזמן לידה, יש לזה הרבה יותר משמעות כי גם העובר עובר לחצים וצירים שמשפיעים גם עליו והוא צריך יותר חמצן.
  2. צירים צירים- הרחם היא שריר. ושריר צריך חמצן כדי לפעול הכי טוב שהוא יכול. כדי שהציר שמגיע יהיה אפקטיבי (יעיל. כלומר יגרום לפתיחה גדולה יותר במינימום כאב או מאמץ) הוא צריך המון חמצן. אז אם את רוצה לקדם את הלידה שלך, תנשמי.
  3. נשימה והורמונים – אין לידה בלי מתח. אין צירים בלי פחד. שני אלה גורמים למנגנון הברח או הילחם לעבוד במרץ כדי להגן עלינו. אבל בלידה, הוא מפריע לנו. מופרש המון אדרנלין שמעכב את עבודת האוקסיטוצין (הורמון הלידה), הצירים פחות יעילים או מאוד חלשים, הדם עובר לגפיים ופחות מגיע לרחם ולתינוק, וכל הגוף מתכונן להילחם או לברוח. אבל עכשיו אנחנו צריכות ללדת. כשאנחנו נושמות באופן איטי ורגוע, זה מעודד את הפרשת הורמון האהבה (האוקסיטוצין) וההורמונים משככי הכאב והמרגיעים (האנדורפינים)
    בשורה התחתונה, כשאנחנו נושמות, האדרנלין מתפזר מהגוף, האוקסיטוצין חוזר לרמתו המקורית, רמת המתח יורדת, הצירים חוזרים ופחות כואבים !
  4. מעגל "פחד-כיווץ- כאב" – כשאנחנו כואבות, אנחנו מפחדות וכשאנחנו מפחדות אנחנו מתכווצות ואז זה כואב יותר. נשימה עמוקה ואיטית עוזרת לשחרר את הפחד (דיברנו על זה בסעיף הקודם), מסייעת לנו להרפות, וכך הציר כואב הרבה פחות. התמקדות בנשימה עמוקה איטית, נשיפות ארוכות מאוד כאשר הציר מגיע לשיאו, יהיה לך קל יותר להישאר רפויה בזמן הציר ולנוח בהפוגות שבין הצירים.
  5. הסרעפת ורצפת האגן – שני השרירים האלה קשורים זה בזה במקצב זהה. כשהסרעפת זזה, רצפת האגן נעה איתה. ורצפת האגן שלך חשובה מאוד מאוד ללידה שלך. כשהיא נפתחת, את מתקרבת יותר לסוף הלידה שלך. אבל על רצפת האגן יותר קשה לנו לשלוט. כשתנשמי עם הסרעפת, באופן טבעי תיצרי תנועה גם ברצפת האגן והפתיחה תתקדם.
  6. לקבוע את הקצב. לתת את הטון - לנשימה יש קצב קבוע ובניגוד לקצב הלב או הצירים שהם אוטומטיים ואינם בשליטתינו, הנשימה היא הקצב היחידי בגופינו שהוא רצוני (ולא רצוני בעת ובעונה אחת). אנחנו מסוגלים לשנות את קצב הנשימה שלנו באופן מודע, ולזה יש השפעה ישירה על מצב התודעה שלנו. לכן, גם כשיש ציר והוא מהיר וקצב הלב עולה והכל סוער, אם תנשמי באיטיות, תוכלי להאט את הקצב, ולשמור על סנטר פנימי שיאפשר לך לעבור את הגל בצורה טובה.

אז יש המון יתרונות לנשום בלידה. ולא, זה לא עניין רוחני או מיסטי, זה פיזיולוגי לחלוטין. אבל יש קאץ' ! כדי שתוכלי ליישם את הנשימה הזו בלידה, היא צריכה להפוך להיות חלק ממך. כדי שבזמן מתח וכאב תוכלי לנשום עמוק ובאיטיות, זה חייב להיות אוטומטי בגוף שלך לעשות את זה.
לכן, עכשיו, כשאת בהיריון, הקדישי לכך זמן ותרגלי נשימות עמוקות ואיטיות כל יום !
טיפ: זה גם יעזור עם העצירות.

תרגול

בדרך כלל אנחנו נושמות ונושפות מהאף, אך בנשימות עמוקות יתכן ותרגישי שזה נכון יותר להוציא את האוויר דרך הפה. תרגול קבוע, יעמיק את הנשימה שלך, יעזור לך לנצל את מלוא קיבולת החזה וילמד אותך להשתמש כהלכה בשריר הסרעפת.
ישנן נשימות צירים שונות. אני בטוחה שלמדת אותם (או תלמדי) בקורס ההכנה ללידה. זה לא כל כך משנה כיצד תבחרי לנשום, כל עוד הנשימות הן עמוקות והנשיפה היא איטית מאוד (תנסי לספור עד עשר שניות כשאת מוציאה את האוויר). יחד עם זאת, אם במהלך הלידה את נסחפת לתחושה של מתח, חרדה או פחד, תוכלי להוסיף טכניקות עם קצב מסויים (הוצאת אוויר ב "ששששששש" איטי או "אוםםםםםםםםם" וכדומה).

בפעמים הראשונות הניחי שתי ידיים על הבטן על מנת שתוכלי לחוש בתנועת האוויר.
שאפי אוויר מהאף, תדמייני שאת מריחה ריח שאהוב עלייך, מלאי את הבטן - הרגישי כיצד היא מתנפחת.
נשפי את האוויר באיטיות החוצה דרך הפה כשאת מסננת אותו דרך השיניים בש....
אם את לא מצליחה להכניס את האוויר אל הבטן, נסי להחזיק את כלוב הצלעות בחוזקה או לחלופין, תשכבי על הגב בזמן התרגול.

אחרי הכל, חשוב לי לומר משהו שאף אחד לא גילה לי כשהתכוננתי להיריון הראשון שלי-

כשכואב לנו זה קשה לנשום.

כשאנחנו בלחץ זה קשה לנשום.

כשיש לנו ציר חזק, האוטומט שלנו הוא לא תמיד לנשום.

לכן, הדגישי גם בפני המלווים שלך כמה חשוב שהם ינשמו ביחד איתך. יזכירו לך לנשום ויעברו את זה איתך ביחד. תתרגלו כמה שיותר (כעשר דקות ביום) ותגיעו לחדר לידה מוכנים ובעיקר נושמים :)

 

אני מאחלת לך לידה טובה, בריאה ומעצימה

חופית מנו

 

 

 

 

 

 


| נשימה בלידה || נשימות צירים || הקלה על כאב הלידה || צירי לידה || |
webthenet - עיצוב ובניית אתרים